אני מקשיבה לדבריו שלו ומבינה שהוא מהטייפקאסט של המנהלים הסלקטיבים, סופר פיקי שמחפש את ה-Unreasonale מועמדים, מהמנהלים שמאמינים ששלמות של אינה מיתוס.
בקיצור,הבנתי שהוא מחפש את "Purple Unicorn".
ולמי שלא מכיר את המונח,אסביר בקצרה, Purple Unicorn הוא מועמד נדיר מאוד שעומד בכל הקריטריונים של החברה,עם ניסיון, מיומנויות, כישורים והתאמה תרבותית.
מועמדים כאלו הם יקרים מאוד וקשה למצוא אותם. וברור שהם נכס רב ערך לארגון.
החלטתי לצלול לתוך נקודת המבט שלו ואין ספק שמה שהוא שיתף היה גם מאיר עיניים ומעורר מחשבה אבל זה לא שינה את נקודת המבט שלי, מבחינתי שלמות היא מיתוס.
המטרה שלי היא לא למצוא מועמדים מושלמים, אלא את אלו המתאימים ביותר לארגון.
כמה מהתובנות המרכזיות שלו:
💡 שלמות אינה מיתוס בעולם שבו הממוצע מקובל לעיתים קרובות.
הוא אמר: "אני מוצא שחשוב לשאוף ללא פחות ממוצינות". כל מועמד שאני דוחה, הוא עוד צעד לקראת הקמת צוות החלומות שינווט את מחלקת הפיתוח
והמורכבות שבתוכה במהירות אל היעד.מבחינתי להיות סלקטיבי זה הדבר הנכון!
💡 למה עליי להסתפק בטוב כשאפשר להסתפק בטוב ביותר?
תוך כדי הוא נשען קדימה בנחישות והמשיך עם הפילוסופיה שלו:
מנהלים רבים ישמחו להסתפק במועמד שמסמן כמעט את כל הצ'קליסט בהתאמה של קו"ח מול הגדרת התפקיד, אך בזה שהם עושים את זה, הם מפספסים את המועמד שמסמן את כל הצ'קיליסט ואפילו מביא איתו added value נוסף לשולחן, חדשנות או סט כלים נדיר.
💡למה להסתפק בפחות כשאפשר להמתין ליותר.
הבנתי את נקודת מבטו ושאלתי: "האם גישה זו קצרת ראייה מידי? אין פה התעלמות ממועמדים עם פוטנציאל צמיחה?"
הוא התנגד ואמר: "בשוק התחרותי הזה, לעיתים קרובות אין לנו זמן להכשרה מעשית נרחבת. אני מעדיף להשקיע את הזמן הזה במועמד שמגיע מוכן ושיכול לתרום ומיד להתפתח יחד עם הצוות."
האמת לא תמיד נעימה. ראיתי אנשים מוכשרים מאוד שהולכים, הוא הודה. "אנשים מוכשרים, אבל כישרון לא תמיד שווה את ההתאמה הנכונה לקבוצה או פרוייקט. ולפעמים שחרור של כשרון טוב פותח דלתות לכשרונות גדולים יותר להיכנס".
💡כהד האנטרית,את בטח תעריכי את זה, כי התגמול פה גבוה 🙂
עניתי:אכן כן. אך הוספתי באותה נשימה: רק תיקח בחשבון שהחבר'ה האלו הם לא תהליך של איוש מהיר ובינגו.
הם מחוזרים מאוד,הם משומנים היטב בבנפיט, לרוב הם נמצאים בפרוייקטים מעניינים מאוד ולא תמיד יעניין אותם שינוי. הם מחוברים לקודקודים של החברה, כך שמוטיב הלויאליות שם עובד לא מעט פעמים.
בקיצור,עליך להיות מוכן היטב בכל ההיבטים כשאתה בונה את מה שאתה הולך להציע להם.
הוא אמר: "אני מודע לכל ויש בגישה שלי סיכונים. ראיתי מועמדים שנתתי להם להחליק לי בין האצבעות והם עשו דברים גדולים אחרים. אבל זכיתי בצוות שאינו פחות מצוות יוצא דופן באיכותו. צוות שיודע להרים את הסטנדרטים בכל יום מחדש".
ולסיום הוא אמר לי: "כל בחירה שאנחנו עושים סוללת את הדרך לבינוניות או למצויינות."
אין ספק שהוא נתן לי על מה לחשוב, אבל אני גם יודע שצורת החשיבה הזאת לא מתאימה לכל ארגון או מנהל.
יש גם גישות אחרות, תעקבו בפוסט הבא
